ברכה אישית בעיצוב אישי לפי בקשתי הנעשה על ידי חומרים טבעיים, יוצר ברכה אישית וייחודית שמותאמת לי.
שורש המילה 'מִצְוַוה' אינה רק מלשום פקודה, אלא משום צוותא – חִיבּוּר.
על ידי מצווה זו אנחנו מתחברים לעצמינו, למשפחתנו, לבית שלנו ולקב"ה.

סופר סת"ם כותב את הברכה באותיות עבריות-אשורית: האותיות שבהן ניתנה התורה והאותיות שמלוות אותנו עד היום.

הכתיבה הינה ייחודית – לפי הזמנה, כך שניתן להוסיף/להוריד תוכן כדי שיתאים באופן מלא לבקשתך.
הכתיבה מתבצעת על קלף מעור אמיתי שמשדר אותנטיות וקשר טבעי לכתיבה של ספר תורה, תפילין ומזוזות ועל ידי כך נופך בהם קדושה.
הדיו הינו טבעי – מן הצומח בעל צבע שחור ועמיד.
בסיום הכתיבה, הקלף נלקח למסגר מומחה שממסגר את הכתיבה על פי בקשתך (ישנם כ-14 סוגי מסגרות שונות) ובכך לבטא את הקשר האישי שלך לברכה.
כתיבה על ידי סופר סת"ם משדרת עוצמה, אותנטיות וחיבור לכתוב.
 

למה מדליקים נרות שבת?

כשאנו מדליקים נרות שבת אנו:

• מכבדים את השבת – בית מלא אור משרה אוירה מרגיעה, שמחה ותחושה של רוגע. כמו כן, הרגשה של חוזק, טבעיות וחיבור.
• מענגים את השבת – בעבר, נרות הללו היו האור של הבית וכך ניתן לראות את המאכלים, ואת מי שלידך. הנרות משרות אוירה נעימה, מכילה ומרגיעה. נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם – הנר מסמל את הנשמה שמאירה מתוכנו לסובבים אותנו...
• זוכים לשלום בית – חושך (תרתי משמע) מביא לרוגז וכעס... אור מביא שלום – חיבור הדדי במשפחה וזוגיות מאירה. יש משהו מיוחד באור של נר..

 

מה קורה בהדלקת הנרות?

הדלקת נרות שבת מבטאת חיבור והכנסה של היום, שמגיע כל 7 ימים אולם בכל פעם מאיר מחדש – השבת.
מרגע הדלקת נרות השבת בא שלום לבית – רגיעה מהרדיפה היום יומית,
מנוחת הנפש והגוף, מנוחה מהחומר והתמקדות ב'כאן ועכשיו' והגעה לעונג מושלם.
התבוננות מוטעית על העולם מגלה עולם מלא ניגודים, סכסוכים ורדיפות. כל צד חושב 'לאכול' את הצד השני ובכך יגיע למנוחה. השבת מאירה לנו את ההארה הא-להית בה הכֹּל מאוזן ומשלים זה את זה וכשאנו מדליקים את הנרות, אנו משלימים את עצמינו ומשלימים עם משפחותינו. מעין חשבון נפש פנימי שמאפשר לנשמה להתמלא מחדש ולצבור כוחות לעתיד.
השבת מזמינה אותנו לפגוש, לשחק ולפנות מקום לקרובים ביותר שלנו – שאיתם אנו בוחרים למלא זמן יקר זה.
נרות השבת מוסיפות אור של אמונה, תורה ותקווה בעולם.
 

בָּרוּךְ אַתָּה י-הוה אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.
 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, י-הוה אֱ-לֹהַי אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי וְאֶת כֹּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְזַכֵּנוּ לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אוֹהֲבֵי י-הוה, יִרְאֵי אֱ-לֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּי-הוה דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא, שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ, וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן.
 

כתוב במסכת שבת (דף כג ע"ב), שמי שמהדר בהדלקת נרות שבת זוכה למשפחה טובה, מאירה ומאוחדת.
לכן, נוהגים להתפלל אחר הדלקת נרות על משפחתם וזמן זה הינו  'עת רצון'.
המהדרים להדליק נרות שבת זוכים לְשַלוֹם בַּבָּיִת, שְלוֹם בָּית, אור ואנרגיה חיובית לכל השבוע והארת הנשמה כמו שכתוב: נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם.
 

מדליקים את נרות השבת במקום הסעודה/פינת האוכל, מפני שכך ניתן ליהנות ולראות את נרות השבת בזמן האכילה המשותפת.
 

הנרות צריכים להאיר עד סיום הסעודה, ויש שמקפידים לדאוג שיישאר אור עד שהולכים לישון.
 

מצווה זו שייכת לכל ישראל, גברים ונשים, נשואים ורווקים. מנהג ישראל הוא שהאשה קודמת במצווה זו ובהדלקתה יוצאים כל בני ביתה.
כמובן, שזה לא מחייב וכל אחד מתושבי הבית יכול להדליק נרות שבת.
 

עם מה מדליקים את נרות השבת?

ההדלקה המסורתית והאותנטית הינה על בסיס שמן. חשוב ש:

• הפתילה צריכה להיות רכה וסופגת כדי שתמשוך יפה את השמן.
• השמן צריך להיות מהסוג שנמשך יפה אחר הפתילה.

כיום, נוהגים, בהרבה בתים, להדליק נרות פרפין (המכונה שעווה) שאורם חזק ויציב יותר.

כמה נרות שבת צריך להדליק?

מצד הדין מספיק להדליק נר אחד, שעל ידו יהיה אור בבית.

• יש שנוהגים להדליק שני נרות: אחד כנגד 'זכוֹר' ואחד כנגד 'שמֹור'.
• יש שנוהגים להדליק נר נוסף לכל אחד מבני הבית
• יש שנוהגים להדליק שבעה נרות כנגד שבעת ימי השבוע
• יש שנוהגים להדליק עשרה כנגד עשרת הדברות.